כיצד ניתן לעזור לתלמידים עם קשיי למידה ספציפיים בזמן שאני מלמדת את כולם (?)

עירית כהן

1. עידוד ומחמאות: כולנו זקוקים למחמאות ולעידוד. מצאו הזדמנויות מתאימות לעודד ולשבח גם תלמידים מתקשים.  לעיתים קרובות לתלמידים אלה ידע כללי או כישורים מיוחדים שיכולים לבוא לידי ביטוי בכיתת הלימוד. דאגו לדעת מה הם יודעים. בקשו בתחילת השנה מהתלמידים לכתוב לכם (בעברית או באנגלית) על העיסוקים, הכישרונות וההעדפות שלהם בכל הקשור ללמידה. לתלמיד שלי, שהתקשה באופן קיצוני באנגלית, אבל היה בעל ידע עולם נרחב, אפשרתי להביע את ידיעותיו בעברית ואף נהגתי לשבח אותו על ידע העולם שלו.
    
2. כישורים ולא רק קשיים: לכל ילד כישרון מסוים: יכולת ציור, כתב יד יפה,  ידע בתחום מסוים. אפשרו לתלמידים להביא לידי ביטוי את הכישורים ולא רק את הקשיים שלהם. חבר סיפר לי שבנו, תלמיד עם קשי למידה שמעולם לא פתח את פיו בשיעורים, החל השנה ללמוד עם מורה חדשה. המורה אמרה לו: "אתה טוב בהרצאת דברים" וביקשה שיכין הרצאה על טיול משפחתי שעשה באוסטרליה.  הילד עמד במשך עשרים דקות מול הכיתה והרצה. היא פשוט גרמה לו להאמין שהוא יכול, והוא עשה את זה.  בני שלי, ילד עם ליקויי למידה, למד השנה בכיתה השביעית באנגליה. קשייו היו מרובים, הן בשל ליקויי הלמידה והן בשל רכישת אנגלית כשפה שניה. לאחרונה סיפר לי בגאווה שבשיעור היסטוריה נתבקשו התלמידים לצייר את המאורעות עליהם למדו, ושהמורה עמדה על יד שולחנו דקות ארוכות  והתלהבה מציורי הקומיקס שלו.
    
3. לא למהר: המורה שתארתי בסעיף הקודם לא מיהרה. במקום להאביס את התלמידים בעוד פרק בהיסטוריה, שאותו ישננו בע"פ ויפלטו בבחינה, היא אפשרה לחוות את הלמידה באמצעות ציור, ואף הקדישה זמן מיוחד לילד מסוים. לנושא הזמן יש היבט נוסף: מחקרים רבים מראים שמורים לא נותנים לתלמידים זמן לחשוב. מורה שואל שאלה ואחרי שלוש שניות, לכל היותר, נותן את התשובה או פונה לתלמיד אחר. אל תמהרו! כמות היא לא איכות ולעיתים קרובות, בהרבה תחומים בחיים ולא רק בהוראה, פחות שווה יותר...
    
4. לא רק כתיבה וקריאה: אותה המורה שאפשרה לתלמידה לחוות את הלמידה דרך ציור, אפשרה לתלמיד, שבקריאה, כתיבה, או דיבור לעולם לא יכל להתבלט, לחוות חוויה של שייכות ושל הצלחה. בתור אמא ששמעה פעמים אין ספור את המשפט "אני לא רוצה ללכת היום לבית ספר",  המחמאה שקיבל בני והחיוך בו סיפר לי על שיעור ההיסטוריה, שווים יותר מכל ציון במבחן. גם אין לי ספק שבני יזכור היטב את המאורעות ההיסטוריים אותם צייר. מחקרים רבים טוענים כי שינון חומר אינו מוביל להתפתחות קוגניטיבית.
    
5. פחות שיעורי בית: מחקרים רבים קוראים תיגר על נחיצותם ויעילותם של שיעורי בית. לפעמים נדמה שעל ידי מתן כמויות עצומות של שיעורי בית, מורים מעבירים את האחריות ללמידה מהכיתה אל הבית. כמו שנאמר קודם: כמות אינה ערובה לאיכות ולעיתים קרובות באה על חשבונה. בנוסף, עזרו לתלמיד עם קשיי למידה לעמוד בדרישות בכבוד ולא להפוך ל 'לא הכין את שיעורי הבית' הסדרתי. אפשרו לו או לה לכתוב חיבור או מאמר קצר. אפשרו לבחור את הנושא. סמנו עבורם את הנקודות העיקריות אותן עליהם ללמוד לבחינה.  תנו להם רשימה של ספרי עזר. זה יעזור גם להורים לסייע להם בבית.
    
6. קווים אדומים: מורים רבים עדיין משתמשים בשיטת העט האדום לסימון שגיאות במבחנים. נסו לסמן את התשובות הנכונות במקום את השגויות. לעיתים, הערה מלולית בראש דף המבחן,  כגון: "הצלחת לענות נכון על כמחצית מהשאלות, אתה בדרך הנכונה" יכולה להשפיע לטובה על הדימוי העצמי והמוטיבציה של התלמיד באופן שאינכם יכולים לדמיין.
    
7. קשב: תלמידים עם קשיי למידה לא רק שמתקשים לשים לב לדברים, אלא גם זקוקים לתשומת לב מיוחדת. אפשרו להם לשבת קרוב אליכם. העיפו מדי פעם מבט במחברת שלהם וודאו שהם מבינים את ההוראות, מספיקים לרשום מה שאתם אומרים או להעתיק מהלוח. אם לא הספיקו, כתבו עבורם או הושיבו אותם בסביבת תלמידים השמחים לעזור הם.  הסתובבו בכיתה. עברו בין התלמידים והסתכלו במחברותיהם. העירו הערות חיוביות, מקדמות. כתבו הערה חיובית במחברת, חלקו מדבקות צבעוניות. תתפלאו לגלות שאפילו תלמידי תיכון (ממתקשים ועד מצטיינים) עדיין נהנים להראות להורים הערה חיובית או להדביק מדבקה במחברת, והם אף יתמקחו אתכם על צבע המדבקה...
    
8. עזרה חברתית: אל תחששו שתלמיד חזק יפיק פחות מהשיעור אם ישב ליד תלמיד חלש ויסייע לו. מחקרים רבים מראים כי איכות העזרה שנותן תלמיד בעל יכולת רבה יותר לתלמיד בעל יכולת מועטה יותר, אינה נופלת מזו שנותן מורה ואף עולה עליה. אם משרד החינוך אינו מאפשר כיתות קטנות או מורה מסייע נוסף בכיתה, כפי שנהוג במדינות מערביות, הפכו את כיתת הלימוד שלכם לסביבה חברתית בה תלמידים עוזרים זה לזה.  מבחינה חינוכית, החוויה של עזרה היא רבת עוצמה, עמוקה וחשובה לא פחות מכל ידע אחר שתוכלו להעניק לתלמידיכם. עשו את כיתות הלימוד שלכם סביבה חברתית ותרבותית בה מתקיים יישום בפועל (לא רק הטפה ל) ערכים אנושיים.  שמשו דוגמא בעצמכם על ידי מתן עזרה לתלמידים מתקשים במהלך השיעור. הזרימה של השיעור לא תפסק עם תאטו את המהירות ותשימו לב לתלמידים שמסתכלים בכם בעיניים בוהות או שמקשקשים במחברת.
    
9. שאלות כנות: סייעו לתלמידים שאיבדו את יכולתם לעקוב אחריכם או להבין את הנושא הנלמד בצורה תומכת וחיובית. לא על ידי הערות ושאלות מלגלגות ומביכות, אלא על ידי שאלות כנות כמו: "באיזו נקודה הלכתי לך לאיבוד?" אם אתם מרגישים שלא תוכלו להשלים את הפער בכמה משפטים, בקשו מהתלמיד שינסה להמשיך להקשיב וירשום במחברת שאלות שקשורות לדברים שלא הבין. לעיתים קרובות הדרך הטובה ביותר להחזיר לתלמידים עם קשיי למידה את הביטחון בעצמם ובכם, כמורים שתפקידם לעזור ולא להכשיל,  היא להראות להם שמותר להם לשאול שאלות כנות, וששאלותיהם יתקבלו על ידיכם ועל ידי הכיתה כולה בכבוד ולא בלגלוג.
    
10. משימות ומבחנים: על פי הגדרתם, תלמידים עם קשיי למידה הם תלמידים הנכשלים במבחנים. עזרו להם להצליח. בחנו אותם בעל-פה ולא רק בכתב, והמליצו להוריהם להפנות אותם לאבחון במידה ואינם מאובחנים. הפכו את המבחנים שלכם לתהליך ולא רק למוצר סופי, לכלי מעצב ולא רק לכלי מסכם.  ויגוצקי (1978) מגדיר למידה כתהליך המתרחש בנקודת הזמן שבין יכולת התלמיד לפתור בעיה בעצמו ויכולתו לפתור אותה בעזרת מורה.  תפקידינו כמורים הוא לא רק לבדוק מה תלמידים יודעים, או לא יודעים  לעשות בלעדינו, אלא להוביל אותם אל השלב הבא, בו יוכלו לבצע בעצמם משימה שכרגע הם מבצעים בעזרתנו.